יש לי שאיפה להגיע למצב שבו אוכל לפנות חצי מהיום שלי לנושאים שאני אוהב.
במקרה שלי מדובר בהגדלת שעות הלמידה, קריאה וכתיבה, פגישות עם יותר אנשים ויצירת תוכן שיעזור ויועיל לאחרים.
אני משתדל לא להזניח זאת כבר היום ולא משתמש בתירוץ שאין לי זמן אבל עדיין כמות הזמן שאני משקיע בהם נמוכה ממה שהייתי רוצה.
מה השאיפה שלך?
מכירים את זה שאנו אומרים לעצמנו: "כשאצא לפנסיה אז…"
לכולנו יש את הדברים שהיינו רוצים לעשות, אבל איננו מגיעים אליהם. חלקנו חושבים עליהם יותר וחלקנו מדחיקים אותם כדי לא להתבאס.
אחד הדברים שהכי מפחידים (לפחות אותי) הוא המחשבה על כך שאתעורר יום אחד בבוקר וארגיש שפספסתי את הרכבת, שהייתי יכול לעשות דברים אחרת אבל נתתי למציאות ולשגרה לסחוף אותי.
אומרים שבגיל 80 נצטער יותר על מה שלא עשינו מאשר על מה שכן עשינו… אני מפחד להצטער על זה עוד לפני כן!
הסטטיסטיקה מראה שישנם שלושה דברים עליהם אנשים מצטערים הכי הרבה:
1. שלא עצרו לבדוק את המצב הכלכלי שלהם. רבים מדי מתנהלים, זורמים ולא עוצרים לבדוק מה המצב שלהם באמת. לרוב זה בגלל שאנו חושבים שהמצב בסדר, כי אנחנו בפלוס בחשבון או כי אנו פשוט מפחדים ממה שנגלה. כך או כך, אנו מתנהלים כיענה הטומנת ראשה בחול וזה רק ענין של זמן עד שנאלץ להתמודד עם האמת, אם בגלל צורך שיקפוץ, חלום שיתעורר או בגלל שהבנק יתקשר…
2. על כך שהצליחו להפיל אותם במלכודת "טוב יותר, חדש יותר, יקר יותר". זו מלכודת אכזרית כי היא מכניסה אותנו למעגל קסמים שאי אפשר לצאת ממנו. אנו עסוקים בהשוואות בלתי פוסקות, שלנו מול עצמנו ומול אחרים, ומנסים כל הזמן להשוות את הרכב, הריהוט, הסמארטפון, החופשה השווה ועוד ועוד ועוד… האם אנו עושים זאת מבחירה או מחוסר אונים? מי שולט על זה?
3. על כך שלא חשבנו על הפרישה שלנו מוקדם יותר. אחחח… נסו להסביר לצעירים מכם בחמש עשרה שנה כמה עובדות על החיים. מן הסתם הם יצחקו לכם בפנים ויגידו שאתם זקנים ולא מחוברים למציאות. האם אנחנו מתנהגים אחרת כלפי מבוגרים מאתנו בחמש עשרה שנה? דאגה לפרישה לא אומרת בהכרח לחסוך יותר. היא יכולה להסתכם בחמש דקות בשנה(!!) בה אנו עוברים על העמלות ועל הביצועים של תוכניות החסכון שלנו ומחליטים האם הם טובים לנו או לא. וזה יכול להגיע למאות אלפי שקלים בפרישה. לא מאמינים? תשאלו את דפנה שקבלה בקרן ההשתלמות שלה בערך 40% ממה שיכלה לקבל עם קצת יותר מודעות (294,000 במקום 730,000 ש"ח – כואב!). מה צריך לקרות כדי שנתנער לנו מאבק השגרה ונקח את עצמנו בידיים?
אחד הדברים הקשים ביותר הוא לנסות לשכנע מישהו שהוא בבעיה כשעוד לא כואב לו.
האם אתה מסוג האנשים המגיעים להציל את מה שאפשר רק לאחר שהם בקשיים ובעיות או מאלו שרוצים להמריא אל על ורוצים לדעת איך?
אני מזמין אותך לשיחת ייעוץ ללא עלות על מנת לבדוק האם אתה מוכן להמראה. תודה לי אחר כך.
